fbpx
תפריט

המדריך לצעירים: איך לא לחיות חיים של חרטה

מדריך לצעירים:

איך לא לחיות חיים של חרטה!

(אם יש לך סבלנות לקרוא את הטקסט הזה, אולי הוא ישנה את חייכם)

האמת הכואבת: 
מרבית הצעירים בגלאים 20-35 מרגישים 
שהם חיים חיים חסרי משמעות.

חלקם הגדול לא יודע מה הם רוצים לעשות עם חייהם 
ובגלל התסכול הם פשוט "הולכים עם העדר". 
מוציאים אלפי שקלים על פסיכומטרי (למרות שכולם כבר יודעים שזו שטות אחת גדולה),
לומדים במשך 3-4 שנים תואר ראשון 
(הרוב לומדים נושאים שהם לא אוהבים\לא מתכננים לעסוק בהם בעתיד) וכשהם מסיימים, הם מוצאים את עצמם בלי עבודה , שוב אבודים, 
עובדים בעבודות "פח" שהם לא אוהבים, 
קמים שבוזים בכל בוקר (לא רק בימי ראשון) ומרגישים עוד יותר אבודים. 
מה נשאר? אולי נמשיך לתואר שני(כי אין אופציה אחרת).

6d20e2c31036c6f364b10e6059dd1a18_298X198[1]

חלק, בגלל הריקנות הפנימית, בורחים לחו"ל לתקופה. 

אבל מתישהו נגמר הכסף וצריך לחזור חזרה "לעולם האמיתי"
(כמו שהמבוגרים אוהבים להגיד) ו"להתבגר". 
אתה חוזר מהטיול, ומנסה להעביר את הזמן כמה שיותר מהר כדי לחסוך כסף ולברוח שוב.

ואלו השנים "הכי זוהרות"?!?! השנים בהם אתה "צעיר", "אנרגטי" ו"כל האפשרויות פתוחות בפניך"?

בגלל הריקנות, מתחילים לדחוף לנו תרופות נגד דיכאון (שלא באמת עוזרות)

ואתה מתחיל לתהות עם עצמך, אם זה המצב, מה יהיה בעתיד? 
כאשר יהיה משכנתא לשלם, ילדים, עבודה, בעיות, עוד לחצים?

אתה מסתכל לצדדים..וכולם ככה. זה לא נראה כאילו יש תקווה.

ועמוק בפנים יש קול אחר שזועק לבטא את עצמו. שיודע שזה לא הגיוני שאלו החיים. זה לא הגיוני לקום כל בוקר לשעמום, ריקנות, בדידות ולחכות עד לסופ"ש רק כדי להתמסטל ולשכוח מהצרות ל24 שעות.

אבל האמת היא שלא חייבים לחיות ככה. באמת יש דרך אחרת.

אנחנו יצורים חברתיים,

וכאן מתחילה הבעיה של חוסר ההגשמה שלנו. 
כשאנחנו לא יודעים מה נכון לעשות, 
אנחנו מסתכלים על אנשים אחרים(ההורים שלנו, החברים שלנו) ועושים מה שהם עושים.

הבעיה היא, שגם הם לא יודעים מה נכון לעשות – וגם הם מסתכלים על מה שאחרים עושים – ועושים אותו הדבר.

אנחנו לא יודעים למה אנחנו הולכים לעשות פסיכומטרי – 
פשוט כולם עושים זאת וזה נראה כאילו אין אופציה אחרת.

אנחנו לא יודעים למה אנחנו עובדים בעבודה שאנחנו עובדים – 
פשוט ככה ההורים שלנו אמרו לנו, שכדאי לעבוד בעבודה יציבה וקבועה למרות שלא אוהבים אותה.

מרבית המעשנים והשתיינים התחילו לעשן ולשתות כתוצאה מ"לחץ חברתי" – 
חברים שעישנו ושתו לידם (חלקם, כבר מודה שהוא רוצה להפסיק לעשן ולשתות אבל הם לא מצליחים).

שטיפת המוח מנהלת את חיינו!

אז מי מנהל את כל החגיגה הזו? ובכן, בעלי אינטרסים.

למשל, למי יש אינטרס לדחוף לנו כדורים נגד דיכאון? 
כמובן, לחברות התרופות. 
מעדיפים לקטלג אותנו כ"דפוקים" במקום לעזור לנו למצוא פיתרון.

ולמי יש אינטרס לגרום לנו לא לאהוב את עצמנו? 
ובכן, כמעט לכולם. כך שנצטרך למלא את החלל באוכל, בבגדים, במוצרים שונים ובהתמכרויות.

חשבתם פעם למשל, למה בבית הספר מלמדים אותנו אינספור מקצועות לא חשובים, 
בצורה משעממת ופרימיטיבית, ולא מלמדים נושאים חשובים כגון: 
חשיבה יצירתית, יזמות, ניהול רגשי, ניהול כלכלי, הצבת מטרות, חיזוק המוטיבציה וכו'…

חברות הענק, תאגידים והמדינה… יודעים מה האינטרס העיקרי שלהם? 
שלא נשאל שאלות.

זה ידוע שהפחד הגדול ביותר של בעלי אינטרסים 
הוא "חשיבה עצמאית" [שנחשוב לבד ונצא מהעדר שהם מנהלים].

ויש סימנים מאוד מאוד ברורים לכך שאנחנו לא מגשימים את עצמנו 
ושנתנו לעצמנו להישאב לחיים של שקר.
רוב האנשים מתכחשים לסימנים הללו או מספרים לעצמם ש"אלו החיים".

הסימנים! 
הסימן הגדול ביותר הוא חוסר מוטיבציה עצום. 
חוסר מוטיבציה לעשייה. ותחושה של "אין לי בשביל מה לקום בבוקר".

אחר כך זה יכול להמשיך עם תחושות של דאון, 
יש כאלה שסובלים מעליות וירידות ריגשיות ואפילו התקפי חרדה בלתי ברורים.

אנחנו מסתובבים עם ביטחון עצמי נמוך. 
לא אומרים את מה שאנחנו באמת חושבים, 
אנחנו מבזבזים שעות על גבי שעות מול הטלוויזה או בגלישה בפייסבוק(וזה לא מוסיף לנו שום דבר אמיתי), 
אנחנו לא אוהבים את העבודה שלנו 
יש לנו הרבה כוונות לעשות דברים – 
אבל אנחנו לא מעיזים להוציא שום דבר לפועל.

אנחנו יודעים שהחיים שלנו לא הולכים לשום מקום מעניין 
ופשוט מרגישים תוקעים.

עוד סימנים לחוסר ההגשמה:

– אנחנו קמים שבוזים בבוקר.
– אנחנו מחכים כל הזמן לסופ"ש.
– משעמם לנו בחיים.
– אנחנו רק רוצים לברוח לחו"ל או לאיזה חופשה.
– אנחנו מחפשים כל הזמן גירויים חיצוניים כמו אלכוהול, סמים ואוכל.
– אנחנו עושים דברים סתם (כמו ללמוד מקצוע שאנחנו לא רוצים לעסוק בו)
ובעיקר תחושה פנימית של תסכול וריקנות שרק הולכת ומתעצמת.

אנחנו מתחילים להרגיש את זה בבטן…
אם הבנו כבר שאנחנו חייבים לשנות משהו בצורה שבה אנו מנהלים את חיינו, 
זה סימן שאנחנו בכיוון טוב[!].
התחלנו להכיר באמת: 
אנחנו לא אוהבים את החיים שלנו!!!!

העניין הוא שאנחנו כבר לא בטוחים אם זה באמת אפשרי לחיות אחרת..

כשמסתכלים על האנשים המצליחים ביותר בעולם, 
אנשים כמו סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג, אפילו איינשטיין,
אנשים שלא רק מצליחים אלא כאלה שממש שינו את האנושות, 
אנחנו שמים לב שהם הרשו לעצמם תמיד לחלום בגדול ולא ללכת על פי התבניות שהחברה הכתיבה להם.

הם חיפשו משהו יוצא דופן, הם הרשו לעצמם לחשוב שונה, לראות אחרת.

למעשה כשחושבים על זה, 
זה דיי ברור שלא ניתן באמת להיות מאושרים או להצליח בחיים 
אם כל מה שאנחנו עושים זה ללכת כמו רובוטים 
אחרי חוקים שאנשים אחרים מכתיבים לנו.

אפרופו אינשטיין, אחד הציטוטים המוכרים שלו היו:

"כולנו גאונים.
אבל אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, 
הוא יחיה את כל חייו באמונה שהוא טיפש."

אנחנו בחיים לא נצליח להגיע למקומות שאנחנו רוצים אם אנחנו מרשים לחברה 
ול"מה שנכון" להכתיב לנו מי אנחנו אמורים להיות, 
מה אנחנו אמורים לעשות ולצמצם את הנשמה שלנו ללא יותר מ-8 עד 12 שעות של עבודה ביום.

אפשר ללמוד לאהוב את החיים, אבל זה דורש שינוי תפיסתי משמעותי.

העולם של היום מופלא. 
האמת מתחילה להתגלות. 
חופש המידע, הנגישות הרבה, האינטרנט, הפייסבוק, האינסטגרם, 
כל אלו כלים שמנוהלים ע"י צעירים ומאפשרים לנו להבין שלא חייבים להמשיך ולסבול בחיים האלה!

אין סיבה שהחיים יהיו אפורים ומשעממים.

תבינו:

זה לא שאנחנו לא יכולים להיות מאושרים !
הבעיה העיקרית שלנו היא 
שאנחנו נותנים לפחדים לנהל את חיינו. ☛☛☛

העידן המודרני מאפשר לכל מי שפתוח תודעתית 
וגמיש מספיק כדי להתאים את עצמו 
(לקצב המטורף בו הכל משתנה) 
את ההזדמנות לחיות חיים לא פחות ממדהימים!

לא סתם הכוכבים החדשים בעולם הזה הם כוכבי רשת, 
כוכבי יוטיוב, כוכבי פייסבוק, יזמים צעירים, סטארטפיסטים 
ולפעמים ילדים שעדיין לא סיימו תיכון.

לא מדובר באנשים בהכרח יותר מוכשרים מאנשים אחרים, 
אלא באנשים שהיו מוכנים
להתאים את עצמם לעולם החדש, 
העיזו לפעול ולא נתנו לעצמם 
להיות מקובעים לתבניות ישנות ולמה שאחרים אומרים עליהם.

חייבים לקפוץ למים!
כשניצבה בפניהם הזדמנות לעשות פריצת דרך, 
להגיע למקום חדש, לצאת מהעדר ולהגשים את עצמם – 
הם לא היססו, הם פעלו מיד וניצלו אותה! 
וזאת לעיתים קרובות מבלי שהיה להם וודאות שמה שהם ינסו יצליח. 
(עיקרון קריטי ליציאה מהעדר!)

 

מלמדים אותנו שאנחנו לא מספיק טובים. 
שקשה להצליח, אסור לקחת סיכונים 
ושולטים לנו בתודעה באמצעות הפחדות. – זה העולם בו אנחנו חיים.
ולאט לאט אנחנו מתחילים להבין 
שהפחד הגדול ביותר שלנו הוא דווקא לצאת מהעדר.

החברה והאנשים המקובעים שסביבנו 
מנסים להגיד לנו שאנחנו סתם חולמים, תמימים, "צעירים" ונאיבים,

אבל האמת היא שאנחנו כבר יודעים שאת המחיר הכואב ביותר 
אנחנו כבר עכשיו משלמים: 
אנחנו מבזבזים את השנים הכי יפות 
בחיינו בחיים שאנחנו לא רוצים לחיות! 
חיים שאין בהם כיף, אין אושר ואין עניין.

זאת הבנה חשובה:
לא נוכל להגיע לשום מקום עם צורת החשיבה הנוכחית שלנו.
(כי היא זו שהביאה אותנו למקום הנוכחי…)
כדי ללמוד לאהוב את החיים נדרש שינוי פנימי: 
עלינו לפתח מיומנויות חדשות, לצבור ידע חדש(שלא לומדים באוניברסיטה) 
ובכלל – גישה חדשה לחיים – גישה שמחפשת לטרוף את העולם הזה!!!

הבשורה המשמחת היא שכולם יכולים להצליח לחיות באמת, 
הבשורה העצובה היא שלא כולם יעשו זאת.

 

חיים פעם אחת – אל תפספס את רכבת האושר!

העניין הוא שחיים פעם אחת.
(תזכרו את זה טוב טוב! – זה חשוב לעתיד שלכם!)
וההזדמנות הזו לחיות חיים מלאים בחיוך, 
צחוק, אנרגיות ושמחת חיים היא הזדמנות חד פעמית. 
כמו כל הזדמנות, גם היא עלולה לחלוף אם לא נמהר. השעון מתקתק.

מה קורה למי שלא מעיז לחיות באמת?
עם השנים, המרמור גדל ואנשים
מפתחים "אופי" של ממורמרים(מכירים כאלה? ..)

זה המקום שבו הניצוץ הפנימי כבר כבה 
ובמרבית הפעמים קשה עד בלתי אפשרי להדליק אותו חזרה.

למה זה קורה?

זה קורה לאותם אנשים ששוב ושוב ניתנה להם ההזדמנות 
לעשות את השינוי, אבל הם לא העיזו לעשות את הצעד. 
הם העדיפו להישאר במוכר (הקר, המשעמם והריק) שלהם מאשר להעיז לקפוץ למים.
(זו אחת הטעויות הגדולות ביותר אליהם חונכנו)

שימו לב!
מה שאנחנו צריכים להתחיל לעשות זה לפעול. לעשות פעולות בעולם האמיתי!
להתחיל "לצעוק" את החלומות שלנו ולעשות – הרבה.
ברגע שמתחילים לעשות, הגלגל מתחיל לנוע ודברים מתחילים לקרות.
אז למה לא כולם פשוט עושים את מה שהם רוצים לעשות?

 

אז מה באמת תוקע אותנו?

כמו שאמרנו: התבניות שגדלנו עליהם. 
התבניות הללו קיבעו אותנו לדרך חיים מסויימת.

למשל, אבא שלי בכלל רצה שאני אהיה רואת חשבון. 
זה היה "ברור" שזה מה שאני הולכת לעשות. גם אני ידעתי את זה. לא ערערתי על זה לרגע.
תמיד השקעתי בלימודים, הייתי תלמידה מצטיינת ועשיתי הכל "כמו שצריך".

אבל מתישהו, קצת אחרי הצבא, התחלתי לשאול את עצמי את השאלות הגדולות:

– מה אני באמת רוצה להשיג בחיים האלה? 
– מי אני רוצה להיות? 
– מה אני אוהבת לעשות?

כדי לצאת לחופשי
צריך קודם כל להסתכל על המצב הנוכחי בכנות
ולהודות: אני לא איפה שאני רוצה להיות!!!
(השלב הכי קשה שדורש הכי הרבה אומץ)

האמת היא שאלו היו שאלות מפחידות שלא היה לי עליהן תשובות ברורות, אבל כששאלתי אותן, הבנתי שאני ממש לא רוצה להיות רואת חשבון!

כשהסתכלתי קדימה לעתיד שלי, יכולתי לראות איך אני עומדת לחיות חיים משעממים, אפורים וריקים.

זה היה כואב ומפחיד, להודות בכך שאני לא במסלול הנכון לי, אבל זה גם היה משחרר כי "נפתח הברז"!

כשהתחלתי להיחשף לתחום שנקרא NLP התחלתי להבין שכל מה שתוקע אותנו באמת מללמוד לאהוב את החיים הם שלל השקרים עליהם גדלנו ואותם קיבעונות שיש לנו בראש.

 

הצעד הראשון

הצעד הראשון מתחיל בבחירה שאנחנו מקבלים .

אנחנו צריכים כבר עכשיו לבחור מי אנחנו רוצים להיות בחיים האלה?

בעוד 70 שנה מהיום, כאשר נסתכל על החיים שלנו, האם נסתכל אחורה ונתמלא ברגשות חרטה ותסכול?

או שנסתכל על החיים שעברנו ונהיה שמחים ומלאי גאווה?

באחת ההכשרות שעברתי,
כשטסתי ללונדון ללמוד מד"ר בשם ריצ'רד בנדלר ☚ ☚ ☚
(ממציא שיטת ה-NLP – שיטה ליצירת שינויים מהירים בצורת החשיבה ושחרור מהתבניות שתוקעות אותנו)
בקורס ההסמכה למאסטר בNLP וטכניקות היפנוזה,
הוא חזר ואמר כל הזמן:

"אין לנו מושג בכלל עד כמה מאושרים אנחנו יכולים להיות!
כל כך התרגלנו להתלונן, להתמרמר, לצמצם את עצמנו, להיות מתוסכלים ולהתפשר על חיינו
ששכחנו עד כמה החיים האלה יכולים להיות מופלאים!"
(ריצ'רד בנדלר – ממציא ה-NLP)

כדי שזה יקרה, יש משהו שאנחנו חייבים לעשות.

השלב החשוב ביותר להצלחה

כמו שכבר הבנתם, בני אדם לומדים(או "מחונכים") לפעול בדרך מסויימת.

כדי להחזיר את האור לחיים, אנחנו חייבים להתחיל להכניס תוכן חדש פנימה.

אם נמשיך להימרח מול הטלוויזה כל היום ורק לראות חדשות, נמשיך לשמוע את אותו תקליט שבור: מלחמות, מוות, ריבים, סכסוכים ושלל צרות אחרות.   

להשקות את התודעה!
אנחנו חייבים למלא את התודעה שלנו במשהו אחר, הרי אם נשקה את הצמח בחומצה, הוא ינבול.

עם התודעה שלנו – זה אותו הדבר! אם נמשיך להכניס זבל פנימה – נמשיך להרגיש רע!

אבל אם נתחיל "להשקות" את התודעה בתכנים מזינים, מעצימים ומעוררי השראה, משהו בנו יתעורר, התשוקה לעשות, לחיות ולהעיז רק תתעצם בתוכנו יותר ויותר!

זו גם הסיבה שהקמתי את עמוד הפייסבוק "סרטוני ההשראה הטובים ביותר" – לא תיארתי לעצמי שכל כך מהר העמוד יגיע לעשרות אלפי עוקבים. זה הוכיח לי עד כמה לאנשים נמאס להתפשר בחיים שלהם!

 

6 השלבים המדוייקים ללמוד לאהוב את החיים

ככול שעזרתי ליותר אנשים לצאת מהעדר ולהחזיר את השמחה לחיים, התחיל להתגלות הדפוס המדוייק שממנו פיתחתי את שיטת "ללמוד לאהוב את החיים".

גיליתי שישנם 6 אבני יסוד שבלעדיהם לא יהיה ניתן לחיות באושר בשום צורה ומנגד, ברגע שמיישמים כמה עקרונות פשוטים בחיים, אפשר במהירה לעלות על הדרך להצלחה והגשמה.

 

אבן יסוד מס' 1 מדברת על המיקוד שלנו:

למשל, לא ניתן לאהוב את החיים בלי לדעת מה אנחנו רוצים מהחיים!

וכאן מתחילה הבעיה: יש את אלו שטעונים שהם "לא יודעים מה הם רוצים לעשות בחיים", אני בכוונה משתמשת במילה טוענים כי זה עוד חלק משטיפת המוח שהטמיעו בנו עם השנים!

במהלך השנים לקחו אותנו בכל כך הרבה מסלולים שלא רצינו ועם הזמן הרחיקו אותנו מהקול הפנימי שלנו, מהאינטואציה שלנו ומהתשוקות הפנימיות שלנו.
אפילו כשהיינו ילדים קטנים וחלמנו להיות אסטרונאוטים או כבאים אמרו לנו "תפסיק לחלום, תפסיק עם השטויות, תתרכז בכיתה!"
כיבו לנו את הלהבה הפנימית ואנחנו התחלנו להאמין שאנחנו כבר לא יודעים מה נכון לנו.(!!!)

אחד המשפטים "המזעזעים" והעוצמתיים שאני אומרת במפגש "ללמוד לאהוב את החיים" הוא:

"אם אנחנו לא נדע ונחליט מה אנחנו רוצים עבור חיינו

מישהו אחר יקבע ויחליט עבורנו"

והאמת העצובה היא שיותר מדי צעירים חיים את חייהם כך.

 

אבן יסוד מס' 4 היא קריטית לאושר שלנו – הצורה שבה אנו מפעילים את המוח שלנו(או לא):

רוב האנשים לא יודעים שהם גורמים לעצמם כל בוקר להרגיש תסכול ודיכאון ע"י צורה לקויה שבה הם משתמשים במוח שלהם (בצורה אוטומטית מתוך הרגל) ושישנם דרכים ליצור בעצמנו מוטיבציה עצומה כשאנחנו קמים בבוקר. (למה לא מלמדים אותנו את זה בבית הספר??)

יכול להיות לך כל הכסף שבעולם, אבל אם הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר זה לפתוח את הפייסבוק(כדי לגלות ששום דבר מעניין לא קרה) ולגלול למטה עד אין-סוף, להריץ את רשימת המטלות שלך להיום או לחשוב על כל הצרות והבעיות שיש לך בחיים – אתה תהיה לא מאושר ולא מסופק.

הצורה שבה אנו מפעילים את המוח ובמה אנו מתמקדים מנטלית, תקבע את רמת האושר שלנו.

למה מרבית האנשים בעולם ישארו תקועים?

החלק העצוב באמת הוא שרוב האנשים יסיימו את חייהם לא מוגשמים, לא מסופקים ועם אינספור חלומות נעולים במגירה.

הם יתנו לטרדות כמו "מה אנשים אחרים חושבים עלי" ו"מה אם זה לא יצליח?" לנהל אותם ובכך הם יבזבזו את חייהם, יחיו חיי חרטה ולא יעיזו לבטא את מי שהם באמת לעולם.

הם ילכו אחרי העדר, גם אם זה לא גורם להם להרגיש טוב וככול שהשנים יחלפו, כך הלהבה הפנימית תדעך.

הם לא רעבים מספיק.

כדי לחיות את החיים שאנו רוצים עלינו לפתח "רעב" פנימי בלתי מתפשר

רעב לחיי אושר, הגשמה ובהצלחה!

הרעב הזה הוא שיניע אותנו להזיז הצידה כל מכשול, אתגר או בעיה ולמצוא את הכוחות להתעלות מעליהם ולהצליח ליצור את החיים שאנחנו רוצים.

זה חשוב!!! הרעב הזה הוא המנוע העוצמתי ביותר!

 
והוא קיים בתוכנו, למרות שהחברה מנסה לדכא אותו. זו התשוקה הפנימית שגורמת לכם לקרוא את המדריך הזה. זה הקול הפנימי שידחוף אתכם לקבל החלטות חדשות בחייכם  ולעשות פעולות.

ממש כמו ילד קטן שמשתוקק לצאת החוצה ולשחק – שום דבר אחר לא מעניין אותו.

כדי לעורר את הרעב הזה

יהיה עליכם להיזכר מה אתם באמת רוצים!

ענו בראש (או על דף) על השאלות הבאות (עם ראש פתוח ואומץ!)

  • חשבו רגע, מה מעורר בכם תשוקה עצומה?
  • בעוד שנה מהיום, אם הכל אפשרי, איך אתם חיים את החיים שלכם?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, איך נראים חיי הזוגיות שלך?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, איך נראה הקריירה שלך?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, כמה כסף את\ה מרוויח בחודש?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, איך נראה הגוף שלך ומה המצב הבריאות שלך?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, איך את\ה קם בבוקר? מהי רמת האנרגיה שלך?
  • אם הכל אפשרי, בעוד שנה מהיום, מי האנשים שמקיפים אותך?
 

רוב האנשים מתפשרים בחייהם.

 

תשאלו את עצמכם: 

האם אתם הולכים להיות כמו רוב האנשים?